אברהם פכטר - עו"ד
למרות עשרות השנים שעברו מאז פרוץ מלחמת העולם ה-II ומאז התכנית השטנית לפתרון בעיית היהודים, בוועידת "וונזה" - עדיין אין תשובה מספקת לרוע לזוועות ולתהומות הרשע.
קריאתנו לעולם, האדיש והמכחיש - לא ניתן להיסטוריה לחזור על עצמה.
מאת: עו"ד פכטר אברהם
תשובת העם היהודי, בארצו ובתפוצותיו, ליום השואה הבינלאומי - הוא המשך קיומה ובטחונה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית, ציונית דמוקרטית וריבונית.
תשובת עם ישראל - לשאיפות הרשע והזוועה של המוח המעוות הנאצי - המשך התחייה היהודית, ההתחדשות ההתקדמות והיצירה בכל תחומי החיים והמדע.
המשך "מצעדי החיים" - בפולין וגרמניה, של נוער צעיר תוסס ורענן עם דגלי ישראל - במחנות ההשמדה ובבירות אירופה - במיוחד ברלין - כסימן לנצח ישראל.
המסייר בימים אלה בברלין - לא יכול להתעלם מאתרי ההנצחה לשואה וליהודים. הוויכוח בין מנהיגי הקהילה בגרמניה, האינטלקטואלים היהודים והציבור הגרמני, נסב סביב הנקודה האם לא מגזימים הגרמנים בהנצחה - עד כדי כך, שהמנהיגות היהודית במידה מסוימת נבהלה מעצמה.
יתכן ומדובר באפקט של אפטר שוק מאוחר, יתכן ברגשי אשם אוטנטיים שצפים ועולים אצל האינטליגנציה הגרמנית - בכל מקרה אי אפשר להתעלם מהתופעה.
המטייל בשכונת "באווריה" - שכונה איכותית בלב ברלין, נתקל בצורת הנצחה מעניינת וייחודית, בצורת שלטי רחוב וציורי קיר ועליהם ציטוטים וצווים של המשטר הנאצי וחוקי נירנברג - כגון: אסור על רופאים יהודיים לנהל קליניקות פרטיות, אסור על בעלות פרטית, מגבלות של תנועה, לבוש וכו'.
עם נוסיף על כך את המוזיאון הגדול והמרשים להכרת היהדות וההיסטוריה שלה, את תחנת הרכבת בגרונוולד (בפרברי ברלין) שמרציפיה נשלחו למחנות השמדה רוב יהודי ברלין - כאשר על המרצפות חקוקים תאריכי הטרנספורטים ומספר היהודים בכל משלוח - מזעזע ומצמרר בדיוק בפירוט ובשיטתיות - הגרמנית המפורסמת.
משם אפשר לנסוע לפרבר ואנזה - ול"ווילת ואנזה" - שם נפגשו 15 מבכירי המשטר הנאצי בראשות היידריך ואייכמן - ותכננו את "הפתרון הסופי" ליהדות אירופה, תמונותיהם ותוכניותיהם תלויים על הקירות מסביב. קשה להבין את הקונטרסט בין המקום היפה השליו, על שפת האגם - הטובל כולו בירק ובחיים תוססים - לבין התוכנית השטנית שיצאה מהווילה.
מעניין לעבור על ספר האורחים במקום ולקרוא את התרשמות המבקרים, מכל העולם, מכל העמים ובכל השפות ובראשם כמובן אזרחי ישראל וניצולי שואה - מכולם עולה מחד זעקה מהלב על הנעשה הסבל והשכול ומאידך תרועת ניצחון על כשלון השטן ותוכניותיו ובראשם הקריאה עם ישראל חי.
מצאתי בין הרישומים קטע מעניין בו נכתב: "מה אתה אומר אייכמן ומרעיך: היידריך, הימלר ואפילו היטלר - איפה אתם ואיפה אנחנו - הנה אנו בווילה שלכם דורכים עליכם ועל רעיונותיכם ושאיפותיכם - עם ישראל חי לנצח" - מחמם את הלב, ונוסך גאווה.
וכמובן אסור לפסוח על בית הכנסת הגדול המשופץ, שגם הוא מעין מוזיאון והאתר המרכזי שנפתח רק לאחרונה - אנדרטת הזיכרון לנספים בצורת "בית קברות מאבן שחורה" במרכז העיר, ליד שער ברנדנבורג מול השגרירות האמריקאית הנבנית במקום.
אפשר להתרשם מהגודש והגודל של ההנצחה, והוויכוח הוא אם לא מגזימים בכך ויוצרים למעשה אפקט אנטי לעומת הרצון של רבים מהגרמנים לשכוח, להשכיח ולהדחיק את המאורעות.
מה שמוסיף שמן למדורת הוויכוח על האתר החדש - היא העובדה שמדובר בשטח נדל"ן מהיקרים ביותר בעיר - וגם הוא מופנה להנצחה וליהודים. מצד שני, יש באתר מעין אירוניה של ההיסטוריה ואולי אפילו מכוונת בכך שהאתר נמצא ממש ליד הבונקר של היטלר - בו התאבד בסוף אפריל 1945 ושם גם נשרפה גופתו. כך שהמבקרים באתר יוכלו לעבור ולדרוך על "הקבר של היטלר" (המקום בו נשרפה גופתו) - ובכך להביע ניצחן נוסף לנצח ישראל.
מעניינות תגובות הניצולים למיניהם - הנפגשים ליד האנדרטאות ובסיורים - החרדים דתיים טוענים שאין לחקור במופלא מאיתנו והכל בידי אלוהים ואסור להתריס נגדו ולשאול שאלות מכאיבות, ויש להמשיך ולהאמין ביושב במרומים ובמעשיו.
המאמינים המסורתיים - עדיין מסתכלים למעלה ושואלים למה? למה? ואילו יתר העם, מכאן ומכאן, עדיין מתווכחים מחפשים מענה ונימוקים מלומדים ומשכנעים ומפולפלים כדי לנסות להבין ולהסביר מה אירע ואיך קרה.
ולמרות שעברו יותר מ-70 שנה - עדיין אין תשובה מלומדת ומשכנעת למה?
הנאומים של הנשיא פרס - בפרלמנט הגרמני ושל ראש הממשלה ביבי נתניהו, במחנה אושוויץ - יחזקו את העובדה - שעם ישראל, העם היהודי ימשיך להתקיים, למרות שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו. גם האשמדאי החדש מטהרן יאבד עם כל אויבי ישראל, כפי שקרה לכל קודמיו לאורך ההיסטוריה.
קיום מדינת ישראל - כמדינה עצמאית וריבונית - היא התשובה שלנו, לעולם שהיה אדיש, נרפה ולא רגיש ולא נגיש בעת צרה. סיסמתנו "לא עוד" ושנית "מצדה לא תיפול" היא המוטו לעולם ולנו לשנים הבאות.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
